איך לעזוב את הבית
עזיבת הבית בו גדלנו זהו שלב שאפשר לתאר כהכרחי בתהליך הגדילה וההתבגרות שלנו, בהפיכתנו מילדים ונערים שתלויים בהוריהם עבור פרנסה וקיום לצעירים שאחראים על עצמם. מטבע הדברים, לא מדובר בתהליך פשוט מבחינה פרקטית או נפשית, וחשוב לדעת איך לבצע אותו בצורה הנכונה ביותר. יתרה מכך, חשוב לדעת איך לטפל במצבים בהם ישנו קושי אמיתי וממושך בעזיבת בית ההורים – ועל מה הדבר יכול להעיד.
צעירים רבים נתקלים בשאלה "איך לעזוב את הבית", כשהם מגיעים לגיל בו מגיע הזמן לצאת מבית ההורים ולהתחיל לחיות חיים עצמאיים. מעבר לקושי הכלכלי והפרקטי של הסתמכות על עצמך וחיים בהם אף אחד לא מקפל לך את הכביסה אם לא תעשה את זה בעצמך – התהליך הזה גם יכול להיות מורכב מאוד מבחינה נפשית. עזיבת בית ההורים דורשת מאתנו משאבים נפשיים שלא תמיד נדרשנו להם בעבר, גם אם שירתנו שירות צבאי מלא בבסיס סגור – כל עוד הבית שחזרנו אליו היה בסופו של דבר בית ההורים שלנו. אז מה בדיוק יוצר את הקושי בעזיבת הבית, ואיך מתמודדים עם הקושי הזה בצורה טובה? ננסה לתת את כל התשובות.
עזיבת הבית – שלב הכרחי ומורכב
כילדים ונערים, אנחנו חיים בבית ההורים שלהם ותלויים בהם עבור הצרכים הבסיסיים שלנו. כשאנחנו בגיל ינקות וילדות – התלות הזאת היא כמעט מוחלטת, ולמעשה בלתי אפשרי להתפתח בצורה עצמאית ובריאה ללא תמיכה כלשהי של דמות הורית מיטיבה. כשאנחנו בגיל נוער, אנחנו אולי מנסים למרוד ולצאת מהמסגרות שנתחמות על ידי ההורים שלנו, אך בשורה התחתונה אנחנו עדיין זקוקים להם עבור פרנסה, כלכלה וחינוך. במדינת ישראל, השלב הבא יהיה בדרך כלל שירות צבאי (אם כי לא בהכרח) – במסגרתו אנחנו אולי כבר יותר עצמאיים, ואפילו לא נמצאים בבית כל כך הרבה – אך בסופו של דבר אנחנו עדיין חוזרים לבסיס האם (במלוא מובן המילה) בסופי השבוע ובחופשות. רק אחר כך, כשאנחנו יוצאים לעולם האזרחי עם כל האפשרויות שפרושות בפנינו, אנחנו מתחילים לחיות חיים עצמאיים באמת. החיים האלה כוללים לרוב גם את הצורך לעזוב את הבית – לעבור לגור קרוב למקום לימודים, לעבור לגור עם בני או בנות זוג, לעבור לדירות שותפים או פשוט לצאת מרשות ההורים לדרך עצמאית. השלב הזה הוא הכרחי בשביל לפתח כישורים ומיומנויות של מבוגרים עצמאיים – אך הקושי הנפשי המעורב בו הוא לא מבוטל.
מהם הקשיים הנפשיים המעורבים בעזיבת בית ההורים?
עזיבת בית ההורים דורשת מאתנו משאבים נפשיים לא מבוטלים. בתור התחלה, מדובר בתהליך שבו "רשת הביטחון" הפרושה תחתינו נעלמת, או לפחות מתרחקת. מה שיכול להתפרש כעצמאות מצד אחד, יכול גם להתפרש כחוסר יציבות מהצד השני – אם לא נתעורר בבוקר ונצא לעבודה או ללימודים, לא יהיה מי שיעיר אותנו. אם לא נבשל, לא יהיה לנו אוכל במקרר, ואם לא ננקה הבית יהיה מלוכלך. אותה עצמאות מתפרשת אצל צעירים רבים כחרדה – חרדה מפני הלא נודע, חרדה כלכלית, תסמונת המתחזה ועוד. כל הקשיים הללו הם רק קשיים שקשורים לתהליך שעובר על האדם הצעיר מול עצמו, בלי לציין בכלל את המשמעות של הקשר מול ההורים. קשר רגשי להורים יכול במקרים רבים גם לפתח מאפיינים של תלות נפשית, גם בגיל מבוגר יחסית. אותה תלות נפשית יכולה להיות קשה מאוד לניתוק – מה שיכול להקשות באופן משמעותי על עזיבת בית ההורים, ואף לגרום להימנעות מעזיבה כזאת לאורך שנים רבות וחריגות, לפחות בסביבה ובחברה בה אנחנו חיים.
איך מתמודדים עם הקשיים האלה?
ההתמודדות עם הקשיים הקשורים לעזיבת בית ההורים היא התמודדות יום יומית, ואין תשובה אחת וחד משמעית לדרך ההתמודדות הנכונה ביותר. בפועל, ככל שמתרגלים לחיים עצמאיים ולשגרה עצמאית חדשה – בדרך כלל מצליחים גם להתמודד איתה טוב יותר ומפחיתים את רמות החרדה ממנה. לרוב, בתחילת התהליך יידרשו ליווי ועזרה משמעותיים מההורים – גם מבחינה פרקטית בניהול המעבר עצמו ובסיוע כלכלי, וגם מבחינה נפשית בתמיכה בגוזל שעזב את הקן. עם זאת, סביר להניח שלאחר מספר חודשים הקושי יתהפך – לרוב, לאחר היציאה מהבית צעירים נהנים מהעצמאות החדשה שלהם, ואילו ההורים הם אלה שחווים את הקושי מעצמאות הילדים שלהם ומהמרחק החדש שנוצר מהם. חשוב להיות אמפתיים לשני הכיוונים בתהליך הזה, ולדעת לתמוך ולהיות נוכחים האחד עבור השני, וכך להוציא אותו לפועל בצורה הטובה והבריאה ביותר מבחינה נפשית.
מה יכול לגרום למצב בו לא עוזבים את הבית?
סביר להניח שרבים מאתנו מכירים היטב מצבים של ילדים שפשוט לא יוצאים מבית ההורים שלהם. לפעמים יש לכך סיבות לגיטימיות ורלוונטיות – אם בית ההורים הוא גדול מאוד ומספיק בשביל חיים עצמאיים ולא תלותיים של ילדים בוגרים ואפילו של משפחותיהם – אין שום דבר פגום באופן מהותי במגורים בשטח בית ההורים. עם זאת, בחלק גדול מאוד מהמקרים מדובר במצב שנובע ממצוקה נפשית, ושאינו נורמטיבי או בריא עבור אף אחד מהצדדים.
מצבים של "ילדים" בוגרים, שנמצאים לעתים כבר הרבה אחרי יום ההולדת ה-30 שלהם (ואפילו מאוחר יותר), וממשיכים לגור בבית ההורים ולא לפתח את הכישורים העצמאיים הנדרשים מאדם בוגר בחברה מערבית, נגרמים לא פעם כתוצאה ממצב נפשי מורכב אצל אותם "ילדים". המצב הזה יכול גם הוא להיות בעל מאפיינים של חרדה, אם כי בשלב הזה כבר יהיה מדובר בדרך כלל בהפרעת חרדה משמעותית. עוד אפשרות היא מעולם הפרעות האישיות, וספציפית הפרעת אישיות תלותית – שמתאפיינת בתפיסת עצמאות נמוכה מאוד של מי שסובל ממנה, ובחיבור שלו להורים בהם הוא תלוי באופן מוחלט. במצבים אלה, חשוב מאוד לפנות לאפשרות מקצועית של טיפול.
האם ישנו טיפול מקצועי רלוונטי?
טיפול נפשי הוא כמעט הכרחי במצב שבו חווים קושי משמעותי לעזוב את בית ההורים. האפשרות הראשונה היא טיפול פסיכותרפי. טיפול נפשי כזה שמתמקד בתהליכים הרגשיים והמחשבתיים של המטופל, יכול לרדת לשורש הבעיה המובילה לחוסר העצמאות, ולנסות לתת לה מענה ולשנות את התפיסות של האדם אודות עצמו. טיפולים כמו CBT או NLP מתמקדים בדפוסי המחשבה של המטופל, ומנסים לעזור לו לגייס משאבים נפשיים ודפוסי מחשבה והתנהגות בריאים יותר סביב הקשיים שהוא חווה.
עוד טיפול שיכול להיות חשוב במצבים כאלה הוא טיפול משפחתי – טיפול שמתמקד בדינמיקה הפנימית של המשפחה ויורד לשורש הבעיה שיוצרת את התלות ההדדית בין הילד להורים. טיפול משפחתי כזה יכול להיות משמעותי ביותר ביצירת קשרים בריאים בתוך המשפחה לטווח הארוך – מהסוג שיאפשר גם עצמאות של כל אחד מהצדדים.
במצבים חמורים וקשים של הפרעות חרדה או של הפרעות אישיות המובילות לאי עזיבה של בית ההורים, אפשר לפנות גם לטיפול תרופתי נוגד חרדה. חשוב לציין שכל טיפול תרופתי נפשי הוא יעיל בעיקר לייצוב מצב המטופל ובכדי לאפשר טיפול נפשי – שרק באמצעותו אפשר לטפל לטווח הארוך בבעיות מהסוג הזה.
מרכז gaya – לליווי וטיפול נפשי בכל תהליך משמעותי
מרכז gaya הוא מרכז טיפולי רב תחומי, המתמחה בטיפול ובמענה למצבים שונים של חרדה ולקשיים שונים במרחב המשפחתי. עם צוות מטפלים מקצועי ומגוון הכולל מטפלי ומטפלות NLP, CBT, פסיכותרפיה, מטפלים אלטרנטיביים, עובדים סוציאליים ועוד – אנו "תופרים" לכל מטופל את הטיפול המתאים לו ביותר. אם אתם מתמודדים עם קשיים בעזיבת בית ההורים – תוכלו למצוא אצלנו מענה איכותי ושלם עבור המצב הזה, להורים ולילד גם יחד.
פנו אלינו לתיאום מפגש הערכה ראשוני והתחילו בתהליך השינוי! 09-8855246
