הגיל הרך הוא שלב קריטי בהתפתחותם של ילדים: מדובר בשנים שבהן הילדים הופכים מתינוקות, המביעים את עצמם בעיקר באמצעות בכי, לבני אדם קטנים, שהולכים, מדברים ובונים קשרים חברתיים עם בני גילם. גם עבור ההורים, ובטח שעבור הילד, מדובר בשנים עמוסות בשינויים, התפתחות וצמיחה, שיכולות להיות מרגשות אך גם מבלבלות. תהליך הגדילה מביא עימו מגוון של התנהגויות חדשות, שחלקן עלולות להדאיג את ההורים או להציב בפניהם אתגרים חינוכיים.
בעיות התנהגות שדורשות טיפול מקצועי בגיל הרך הן לא נפוצות במיוחד, אך יש להן השפעה גדולה על הילד ועל ההתפתחות שלו. פעמים רבות הן מתבטאות בהקצנה של התנהגויות הנחשבות לטבעיות בגיל הזה, כמו בכי ממושך או תוקפנות חריגה. מסיבה זו, להורים (במיוחד הורים שמדובר בילדם הראשון), לא תמיד קל להבין מתי מדובר בהתנהגות טבעית ומתי מדובר בבעיה רגשית שדורשת טיפול של אנשי מקצוע.
כל גיל והאתגרים שלו
בעיות התנהגות בגיל הרך הן יחסיות לשלב ההתפתחות שהילד נמצא בו. לדוגמה, כאשר תינוק בן חצי שנה בוכה ולא מצליח לתקשר את רצונותיו במילים, מדובר כמובן בהתנהגות טבעית. לעומת זאת, כאשר ילד בן שלוש מתנהג כך קיים מקום לדאגה ולהתייחסות מיוחדת.
חשוב להבין שבעיות התנהגות בגיל הרך לא עומדות בפני עצמן בדרך כלל, אלא נשענות על קושי רגשי מסוים של הילד. מאחר וילדים בגיל הזה לא תמיד מסוגלים להביע תחושות ורגשות בצורה קוהרנטית, התנהגות מוקצנת יכולה להיות הדרך שלהם לאותת על הקושי הרגשי.
חלק מבעיות ההתנהגות שעלולות לצוץ בגיל הרך הן כאלה שאפשר לטפל בהן רק בחיק המשפחה, כאשר לעתים נדרשת הדרכת הורים. במקרים אחרים יש צורך בטיפול מקצועי לילד, על מנת לסייע לו להתגבר על הקשיים שיוצרים את בעיית ההתנהגות.
התפרצויות זעם
התפרצויות זעם שנובעות מתסכול הן חוויה שילדים רבים חווים מדי פעם. מעטים הם ההורים שלא מצאו את עצמם עומדים מול ילד שמשתטח על הרצפה וצורח או רוקע ברגליו בבכי. מדובר בתופעה נפוצה יחסית בגילאים 3-4. ילדים שנוטים להתפרצויות זעם הם בדרך כלל ילדים נבונים, חזקים רגשית, ולעתים מפונקים. פעמים רבות מדובר בילדים שההתפתחות השכלית שלהם הקדימה את ההתפתחות הרגשית, מה שיוצר אצלם קושי להתמודד עם תסכולים קטנים כגדולים. כאשר התפרצויות הזעם מתרחשות בתדירות גבוהה, או כאשר הן נמשכות חצי שעה או יותר, מדובר בתמרור שכדאי לשים לב אליו. בדרך כלל התפרצויות זעם הן תופעה שחולפת מעצמה, מבלי לפגוע בהתפתחות התקינה של הילד.
מה עושים כאשר הילד חווה התפרצות זעם?
אם הילד סובל מהתפרצויות כעס, לא כדאי לחכות להתפרצות הבאה כדי להתחיל לטפל בבעיה. כדאי לנצל דווקא את הזמן בין ההתפרצויות, כאשר הילד וגם ההורים רגועים ונינוחים, כדי לעזור לילד לבנות יכולת התמודדות עם תסכולים. אפשר לאמן את הילדים בהתמודדות עם תסכולים בכך שתכינו אותם מראש למצבים שעלולים להיות קשים עבורם, כמו עמידה בתור, התפשרות או ויתור. אפשר אפילו לייצר מצבים מתסכלים בכוונה, באופן מבוקר, כדי ללמד את הילד איך להתמודד איתם בצורה הנכונה. חשוב להימנע מנתינת ממתקים או מתנות כ"שוחד" או "פיצוי", כדי למנוע מהילדים לחזור על ההתנהגות.
כאשר הילד או הילדה נמצאים בעיצומה של התפרצות זעם, זה לא הזמן לנהל איתם משא ומתן מחושב. חשוב לנהוג בצורה עניינית, לשמור על קור רוח ולשדר יציבות. אפשר ואף רצוי לחבק את הילד עד שיירגע, או לתת לו להירגע בחדר שקט ונעים עם כריות ומזרונים. אחרי שההתפרצות תחלוף, אפשר לשוחח עם הילד על דרכים אחרות להתמודד עם תסכולים ולפתור בעיות.
חרדת נטישה
חרדת נטישה היא תופעה מוכרת, שכמעט כל ילד חווה בשלב מסוים, בדרך כלל סביב המעבר למסגרת חדשה כמו גן או קייטנה בקיץ. ילדים שחווים חרדת נטישה נוטים להיצמד להוריהם, לבכות כאשר מגיעה שעת הפרידה, ולהתלונן במהלך היום על כאבי ראש או כאבי בטן. לעתים הם יתלוננו על כך שלא טוב להם בגן, ידחו את הקשר עם הגננת ויירתעו ממנה. לעתים, הילד או הילדה יכולים דווקא להיצמד לגננת באופן מוגזם, בניסיון ליצור "תחליף אם". במקרים של חרדת נטישה שנמשכת זמן רב, ולא עוברת בתיווך של ההורים והצוות החינוכי, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.
איך מתמודדים עם חרדת נטישה אצל ילדים?
התמודדות עם חרדת נטישה של ילדים דורשת כוחות לא רק מהילד עצמו, אלא גם מההורים. זה לא קל להסתובב וללכת כשהילד בוכה וקורא לכם לחזור – אבל במקרה הזה, מדובר בדבר שיעזור לילד להתגבר על הקושי. חשוב לסכם על טקס פרידה קבוע, שגם הגננת מעורבת בו, וכאשר הוא נגמר על ההורים לעזוב את הגן ולא להסתובב כדי להציץ דרך הגדר או להתקשר לדבר עם הילד מאוחר יותר. כדאי לתת לילד תעסוקה כלשהי בדמות משחק או יצירה, ולתת לו פידבק חיובי על כך שהוא מתגבר על הפרידה. ניתן גם להיעזר ב"חפץ מעבר", אובייקט כמו בובה או שמיכה שמביאים מהבית לגן.
חשוב לא להחזיק את הילד על הידיים או לתת לו פיצויים – התנהגות כזאת תחזק אצלו את התחושה שהחששות שלו הם מוצדקים.
נטייה מוגברת לתוקפנות
תוקפנות אינה בעיה כשלעצמה – מדובר במנגנון טבעי, המתפתח בגילאים מוקדמים, על מנת לאפשר לילד להגן על עצמו ולעמוד על שלו. ילדים בגילאי 3-4 שמגיבים בתוקפנות כדי להשיג חפץ שנמנע מהם, או להתגונן כאשר תוקפים אותם, מביעים התנהגות טבעית (גם אם לא רצויה). תוקפנות היא בעייתית כאשר היא נובעת מתחושת עוינות נטו, קושי עם גבולות, או חיקוי של מודלים אגרסיביים שהילד מכיר מהבית.
מה עושים כאשר הילד מתנהג בתוקפנות?
פעמים רבות, ילדים תוקפניים מתקשים להביע את עצמם בצורה מילולית. טיפול בתוקפנות אצל ילדים יתבסס על הדרכת הורים לצד טיפול בילד, שיסייע לו לרכוש כלים ורבליים כדי להביע את עצמו, וגם תרגול של יכולות הכלה, ויתור והתפשרות. כאשר מקור התוקפנות מגיע מדינמיקה משפחתית, כדאי לשקול טיפול במסגרת משפחתית.
קשיים בתקשורת
לא כל קושי תקשורתי בהכרח נובע מתופעות על הספקטרום האוטיסטי. הכוונה היא לתופעות כמו נטייה להתבודדות או התנתקות מהסביבה, דיבור בשפה פרטית, התנהגויות הנחשבות מוזרות, וקושי בתקשורת עם הגננת ועם ילדים אחרים. ילדים כאלה נוטים להתקשות להביע את עצמם, ולעתים גם מתקשים להביע אמפתיה כלפי רגשותיהם של אחרים.
איך מתמודדים עם בעיות בתקשורת?
דווקא עם ילדים כאלה, חשוב לא להיכנע לנטייה שלהם להתבודד אלא לשלב אותם בפעילויות וחוגים בעלי אופי חברתי ומהנה. כדאי לתקשר עם הילד גם כשהוא משחק עם עצמו, לבקש ממנו לספר על רגשותיו ומחשבותיו, ואפילו להציע לו להציג אותם במשחק. בשיחה עם הילד כדאי לשאול כמה שיותר שאלות ולעזור לו להביע את עצמו בתשובותיו.
מה אנחנו מציעים במרכז גאיה?
מרכז גאיה הוא מרכז טיפולי רב תחומי, המציע מענה רגשי לטווח רחב של גילאים. אנו מציעים טיפול מקצועי במגוון של בעיות וקשיים המאפיינים את הגיל הרך, ביניהם בעיות בתקשורת, קשיים רגשיים, קשיי ריכוז ובעיות למידה. במרכז gaya פועל צוות רב תחומי הכולל פסיכולוגים, מטפלים ביצירה, מטפלים בעזרת בעלי חיים ועוד. המרכז מציע טיפול פרטני כמו גם הדרכות הורים וטיפול משפחתי. הצוות במרכז מחויב להעניק לכם ולילדיכם טיפול אמפתי, אישי ומסור, תוך התאמה אישית לאופי ולגיל הילדים.
פנה/י אלינו עכשיו כדי לקבל הכוונה למטפל המתאים ביותר עבורכם
