התפרצויות זעם אצל ילדים בני 5
התפרצויות זעם, הידועות גם בשם טנטרום, הן מצב שמוכר מאוד כמעט לכל הורה. מי מאיתנו לא חווה את חוסר האונים במצב בו, בדרך כלל במקומות ובמועדים שלא ממש מתאימים לאירוע, הילד או הילדה צווחים ובוכים את נפשם ולא מוכנים לשתף עימנו פעולה. מצבים אלה אמנם מזוהים מאוד עם ילדים סביב גיל 3-4, אך גם בגיל מעט מבוגר יותר לא מדובר במצב נדיר. מה גורם להתפרצויות זעם אצל ילדים בני 5, וכיצד ניתן לטפל במצב הזה בצורה היעילה ביותר? נבין יחד במאמר שלפניכם.
חוויית התפרצות הזעם של הילד או הילדה היא חוויה שמאחדת בין כל ההורים בעולם, ובוודאי בעולם המערבי אליו ישראל משתייכת. מדי כמה שנים ישנו ניסיון לשייך את התפרצויות הזעם של הילדים בדור הנוכחי לגורם חדש או לסיבה מרעננת. כבר האשימו בהתקפי הזעם את הספרים, את הרדיו, המוזיקה, הטלוויזיה, המחשב, וכמובן את הטלפונים הניידים. עם זאת, האמת היא שילדים מתפרצים בהתפרצויות זעם פשוט כי זה מה שהם עושים. ברוב המקרים מדובר בחלק קטן, מעצבן מאוד אך בסופו של דבר גם שולי, בהתפתחות שלהם. כל זה נכון, על פי רוב, לפחות עד גיל 3-4, ובמקרים מסוימים גם עד גיל 5-6.
השאלה היא איך נראות התפרצויות זעם אצל ילדים בני 5, מה גורם להן וכיצד ניתן להתמודד עימן, לטפל בהן ולמנוע את חזרתן? זה בדיוק מה שננסה להבהיר בשורות הבאות.
איך נראית התפרצות זעם בגיל 5?
התפרצות זעם, כמעט בכל גיל, יכולה להיות שונה מאוד בין ילד אחד למשנהו. עם זאת, הקווים הכלליים של רוב התפרצויות הזעם נשארים דומים מאוד אצל ילדים מגילאי 3 והלאה.
גם בגיל 5, ארבעת המאפיינים המובהקים ביותר של התקפי זעם אצל ילדים יהיו בכי, צעקות, התפרעות ובמקרים מסוימים גם התנהגות אלימה. כל אחד מהם, בפני עצמו וכשהוא מופיע בנפרד, לא בהכרח מצביע על התקף זעם או על התנהגות בעייתית באופן כללי (למעט האלימות). עם זאת, כאשר הם מופיעים באופן עיקש וארוך-טווח מבלי שמצליחים להרגיע או לספק את הילד, ככל הנראה מדובר במצב של טנטרום. גם כאן יתכן שהטריגר הראשוני להתקף הזעם יהיה מצב בו ילד לא מקבל מה שהוא רוצה או שמוצבת בפניו הגבלה כלשהי שאינו מרוצה ממנה. עם זאת, אל לנו להתבלבל בין טריגר מיידי להתפרצות הזעם לבין הגורמים האמיתיים שעומדים בבסיסן של התפרצויות אלה – אותם חשוב להכיר קצת יותר לעומק.
מה יכול להיות הגורם להתפרצויות זעם סביב גיל 5?
ילדים ככלל חווים התפרצויות זעם בשני מצבים עיקריים – כשהם חווים תסכול וחוסר נוחות משמעותי, או כשהם בודקים גבולות. ככל שהילד מתבגר, ובצורה יותר שכיחה סביב גיל 5, הסיבה להתפרצות הזעם תהיה ככל הנראה קשורה יותר לבדיקת גבולות ופחות לתסכול.
למעשה, חלק מהחוקרים ומהספרות בנושא מצביעים על גיל 5 כעל גיל שכבר אינו אופייני מאוד להתפרצויות זעם. אלו אמורות להתחיל סביב גיל שנתיים ולחלוף סביב גיל 4. בהתחשב בכך, בהחלט יתכן שילד שסובל מהתפרצויות זעם סביב גיל 5 עושה זאת כי לא נקבעו לו הגבולות המתאימים כאשר הפגין התפרצויות זעם בעבר. כתוצאה מכך הוא מבין שמדובר בשיטה שהוא יכול להשתמש בה בכדי להשיג את מבוקשו.
עם זאת, ברוב המקרים זה לא בהכרח המצב, והתפרצויות הזעם הן בפני עצמן בדיקת גבולות. מדובר בגבולות אחרים מאלה שנקבעו בעבר – ילד בן 5 או 6 יכול לדרוש ללכת לישון מאוחר יותר, לאכול משהו אחר או להשתמש בטלפון או בפריט טכנולוגי כלשהו של "הגדולים". הוא בהחלט עלול להפגין התפרצות זעם סביב הנושאים האלה, שלא בהכרח היו רלוונטיים עבורו בגיל צעיר יותר.
כיצד מסיימים את התפרצות הזעם?
כלל הזהב להתמודדות עם התקפי זעם אצל ילדים באופן כללי הוא – לא מגיבים לזעם בזעם. ילדים שמצליחים לעורר זעם, כעס או תגובה אגרסיבית אצל הוריהם דרך התפרצות זעם, מבינים כי זו השיטה שבה אנשים משיגים את מבוקשם בעולם. גם אם הם יפסיקו את התפרצות הזעם באופן מיידי בשל הפחד מהתגובה ההורית, הם ישתמשו בה שנית בהקדם.
להתקפי זעם חשוב להגיב ברוגע, באמפתיה, אך באותה עת גם בתקיפות. ילד שחווה התפרצות זעם סביב דבר מה שהוא רוצה ולא מקבל, לא יכול לקבל את מה שהוא רוצה בעקבות התפרצותו – הוא יבין מכך שהתפרצות הזעם שלו הניבה פירות. עם זאת, בה בעת שאנחנו לא נאפשר לילד להשיג את מבוקשו בהתקף הזעם, בהחלט חשוב לשמור על רוגע ועל התנהגות אוהבת ומכילה, לחבק במידה וניתן, ובסופו של דבר גם לדבר עם הילד ברוגע ולנסות להבין ממנו מה הוביל להתפרצות הזעם. התנהגות כזו מלמדת את הילד שני דברים חשובים – האחד הוא שהתפרצות זעם בפני עצמה לא תניב עבורו את השגת מבוקשו, והשני הוא שהתנהגות רגועה ומתחשבת עשויה לסייע לו יותר להשיג את מה שהוא רוצה. בדרך כלל, כשמתמודדים עם התפרצויות זעם בצורה נכונה, הן לא ירחיקו לכת הרבה מעבר לגיל 5, וגם יפחתו בעוצמתן מפעם לפעם עד שייעלמו כליל.
באילו מצבים נדרשת התערבות טיפולית מקצועית?
ככלל, התפרצויות זעם בגיל 5 אינן מהוות בהכרח התנהגות שמחייבת טיפול. עם זאת, ישנן התפרצויות זעם מסוימות שבהחלט יכולות להעיד על צורך טיפולי.
ראשית, חשוב לשים לב למשך התפרצויות הזעם בכל פעם, וכן על התדירות ופרק הזמן מאז שהילד מפגין אותן. אם הוא התחיל עם התפרצויות זעם בגיל שנתיים, וגם בגיל 5-6 הן לא פוחתות בשכיחות ובעוצמה – צריך לבחון טוב טוב איפה הבעיה, ולפנות לטיפול רגשי לילד או לטיפול משפחתי והורי.
מעבר לכך, חשוב להתייחס גם לטריגרים להתפרצויות הזעם. אם הילד חווה שינוי משמעותי בחייו (מעבר דירה, מעבר לגן חדש או גירושין של ההורים, לדוגמה) והוא מגיב לכך בהתפרצויות זעם שכיחות, יתכן והוא סובל מהפרעת הסתגלות, שהיא הגורם בו צריך לטפל. מצבים של עיכוב שפתי או רגשי, כמו גם של הפרעות קשב וריכוז שמתחילות לקבל ביטוי בגיל זה, יכולים גם הם להוביל לביטוי של התפרצויות זעם שכיחות יחסית. זה יקרה בעיקר סביב סיטואציות בהן אנו מצפים מהילד לגלות מיומנות שלא בהכרח התפתחה אצלו. בכל מצב כזה, יש צורך בטיפול אישי צמוד שמלווה את הילד לאורך זמן, ומסייע לו להתמודד עם המצבים המובילים להתפרצויות אלה. חשוב מאוד שהטיפולים האלה יתבצעו על ידי אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול נפשי ורגשי בילדים.
מרכז gaya – מרכז טיפולי רב-תחומי עם מענה מקצועי גם עבור ילדים
מרכז gaya הוא מרכז טיפולי רב-תחומי, שיודע לתת מענה עבור מצבים נפשיים רבים בילדים ובמבוגרים גם יחד. הצוות הרב-תחומי שלנו כולל אנשי טיפול ממגוון של דוקטרינות מקצועיות – מ-NLP ו-CBT, דרך מטפלים משפחתיים ועד עובדות סוציאליות ומטפלים אלטרנטיביים. כשזה נוגע לטיפול בילדים, אנחנו יודעים להתאים לכל ילד את המסגרת הטיפולית העוטפת והמכילה ביותר עבורו, שתדע לסייע לו לעמוד במטרות הטיפול, ושיהיו בה אנשי מקצוע שקשובים לצרכיו. וכמובן מתמחים בהדרכות הורים לכל הגילאים.
פנו אלינו עכשיו לתיאום מפגש הערכה ראשוני והתחילו תהליך של שינוי: 09-8855246
