ההתבגרות של הילדים שלנו מביאה איתה לא מעט שלבים, וחלק מהשלבים האלה יכולים להיות מתישים וכואבים למדי. יתכן שהדוגמה המוכרת ביותר בהקשר זה היא גיל שנתיים, שבמקומות מסוימים אפילו מכונה "גיל שנתיים האיום" – גיל בו הילדים שלנו בוחנים את הגבולות שלהם יותר ויותר ועושים זאת לא פעם בצורה מכאיבה. דוגמה מובהקת לכך היא ילד בן שנתיים שמרביץ – להורים שלו, לאחים שלו, לילדים אחרים או לכל דוגמה אחרת. חשוב לדעת כיצד להתייחס למצב הזה ולטפל בו בצורה הנכונה והרגישה ביותר.
אלימות היא אף פעם לא דבר שאנחנו רוצים לקבל או להשלים איתו כהורים. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו במרחק גדול ככל הניתן מאלימות, ורוצים לשמור עליהם מכל משמר. בהתאם לכך ברור גם שאנחנו רוצים שהילדים שלנו עצמם יגדלו להיות אנשים לא אלימים, והתנהגויות אלימות שלהם כילדים יכולות להיות מבהילות מאוד עבורנו. עם זאת, ילד בן שנתיים מרביץ לא נוהג בצורה חריגה ביחס לגיל שלו ולשלב ההתפתחותי שלו, ופירוש הדבר הוא שאנחנו כהורים צריכים להיות ערוכים לכך ולדעת איך להגיב לפעולה כזו בצורה נכונה. בשביל לעשות את זה בצורה הנכונה ביותר, אנחנו צריכים להבין למה הילד מרביץ, אילו רגשות הוא מנסה להביע דרך פעולת ההרבצה, ובסופו של דבר להבין גם כיצד לטפל בכך ולקבוע גבולות ברורים – וגם אילו מצבים דורשים התערבות מקצועית.
למה הילד מרביץ?
הדרך הטובה ביותר לטפל ולמנוע בצורה יעילה התנהגות אלימה של ילד בן שנתיים היא בראש ובראשונה להבין למה הילד מרביץ. ילד בן שנתיים מרביץ לא כי יש בו יצר אלים בלתי נשלט, ולא כי הוא רוצה להכאיב ולפגוע בסביבה שלו. למעשה, ברוב מוחלט של המקרים ילד בגיל שנתיים ישתמש בהתנהגות אלימה בשביל להביע מצוקה שהוא לא יכול להביע במילים, או שהוא מרגיש שהסביבה שלו לא קשובה אליה במילים. למעשה, הרבה יותר מהתנהגות אלימה, אפשר להגדיר ילד בן שנתיים שמרביץ כבעל התנהגות תוקפנית – התנהגות שפוגעת בסביבה שלו מתוך רגש מצוקה.
כולנו מכירים היטב רגשות תוקפניים גם אם לא אלימים, וכבוגרים אנחנו יודעים להבחין בין טוב לרע ולמנוע מעצמנו לנהוג באלימות. ילדים בני שנתיים, לעומת זאת, לא מסוגלים לעשות זאת – ולכן הם מרביצים. יתכן שמה שהילד רוצה הוא תשומת לב, יתכן שהוא מרביץ בתגובה לכך שלא קיבל מה שרצה, ויתכן שהוא מרביץ דווקא כי הוא רואה שזוהי התנהגות משתלמת בסביבה שלו. בהתאם לסיבה שבגינה הילד מרביץ, אנחנו צריכים להגיב בצורה נכונה כהורים.
מה אנחנו יכולים לעשות בתגובה?
כאמור, התגובה ההורית לילד בן שנתיים שמרביץ צריכה להתייחס לסיבה שבגללה הילד מרביץ, ולהתאים לסיבה זו. לדוגמה, ילד שמרביץ כקריאה לתשומת לב צריך לא לקבל את תשומת הלב שהוא דורש בפעולה זו, אך באותה מידה חשוב שנזכור שזו ההתנהגות שאליה הוא הגיע בדרישה לתשומת הלב שלנו. התגובה הישירה לאלימות צריכה להיות שליחה לחדר, או בקשה תקיפה להפסיק את האינטראקציה עם הילד באותו הרגע. לאחר מכן, כשנרגעו הרוחות, עלינו לחבק את הילד ולחשוב כיצד להקדיש לו את תשומת הלב שנחוצה לו.
חשוב לזכור שבעיניים של ילד בן שנתיים שמרביץ בגלל שהוא מרגיש שמתעלמים ממנו, גם תגובה כועסת היא תגובה, והוא למעשה משיג את המטרה שלו כשאנחנו כועסים וצועקים עליו. לכן, צריך להתייחס לכך דווקא בקור ובצורה ברורה וחותכת – אך לתקן את המצב שהוביל לסיטואציה הזו מלכתחילה. הדבר נכון, בגדול, גם בהקשר לילד שמרביץ לאחר שדרש חטיף או צעצוע ולא קיבל – אנחנו צריכים למנוע את האובייקט המבוקש בתגובה לאלימות, אך לחשוב כיצד אנחנו מתגמלים התנהגות טובה בדיוק באותו האובייקט.
אילו מצבים יכולים להיות קשורים לאלימות בבני שנתיים?
חשוב להבין שילד בן שנתיים יכול להרביץ לא רק בגלל צורך בתשומת לב או התנהגות תוקפנית כללית, אלא גם כביטוי של מצוקה גדולה יותר. ילדים שלא מתקשרים בצורה תקינה, לא יוצרים קשר עין עם סביבתם, וממהרים מאוד להרביץ בחברת אנשים זרים או אפילו רק בחברת הוריהם, אולי מביעים קושי תקשורתי. במצב זה, חשוב לפנות לאבחון מקצועי בכדי להבין האם הילד מראה סימנים של הספקטרום האוטיסטי. אם זה המצב, מובן מאליו ששגרת הטיפול בילד משתנה באופן משמעותי מאוד, בכדי לתת לילד כלים תקשורתיים, קוגניטיביים וחברתיים שיאפשרו לו לחיות חיים נורמטיביים ובריאים ככל הניתן.
במסגרות חינוכיות או במסגרות משפחתיות רחבות, ילד מרביץ שלא מצליח להשתחרר מההתנהגות הזאת ואף מחריף אותה, אולי נותן בהתנהגות זו ביטוי להתנהגות מתעללת שהוא חווה בבית. חשוב לזכור שילדים באופן כללי, ובגיל צעיר כל כך במיוחד, מחקים את הסביבה שלהם באופן כמעט מוחלט. ילד שנחשף להתנהגות אלימה במסגרת כלשהי בחייו, ורואה אותה מתוגמלת בריצוי, פחד או חוסר תגובה, מבין שהוא יכול להרביץ ואין לכך השלכות. הדבר נכון גם אם האלימות שהוא חווה בבית היא לא פיזית, אלא מילולית או נפשית. מצבים אלה, שגם כהורים אנחנו לא תמיד מצליחים להבין שמתפתחים, דורשים טיפול לא רק לילד – אלא למשפחה כולה.
טיפול מקצועי נדרש כשיש בעיה עקבית שלא מצליחים לפתור
ברוב המוחלט של המקרים, התערבות הורית בסיסית כתגובה לילד בן שנתיים שמרביץ תספיק בשביל לחנך את הילד ולסגל לו הרגלים תקשורתיים בריאים יותר. הרוב המוחלט של הילדים לא גדלים להיות אנשים אלימים, ובדרך כלל ברגע שבו אנחנו כהורים מקפידים על תגובה נכונה, שקולה וקשובה להתנהגות האלימה של הילדים שלנו, אנחנו מצליחים לחנך אותם בצורה נכונה בתחום זה. עם זאת, ישנם מצבים בהם ההתערבות ההורית לא מספיקה – מצבים בהם הילד לומד בבית שאלימות משתלמת, או שהוא מנסה להביע קושי תקשורתי או רגשי שאינו ניתן לגישור באמצעים רגילים. במצבים אלה, חשוב מאוד לפנות לטיפול מקצועי שיכול לסייע לילדים לחיות חיים בריאים יותר ולמשפחה לסגל נורמות נכונות יותר. האפשרויות בתחום זה הן לא מעטות, וצריך לבחור את אפשרות הטיפול הנכונה ביותר בהתאם להערכת המצב וגורם האלימות של הילד. ישנם מצבים בהם הטיפול הנכון ביותר במצב הוא טיפול משפחתי, בעוד במצבים אחרים יש צורך בטיפול רגשי, תקשורתי ואולי אפילו תרופתי. חשוב מאוד, אם כן, למצוא מסגרת טיפולית שמספקת מטרייה טיפולית רחבה ככל הניתן, שמתאימה את המענה בצורה מדויקת לצרכים של הילד ושל המשפחה שלכם. זו בדיוק ה"מטרייה" שאתם מקבלים כשאתם פונים למרכז gaya.
מרכז gaya – מרכז טיפולי אישי ומשפחתי, גם בגיל שנתיים
כבר בגיל שנתיים ישנם תהליכים טיפוליים משמעותיים ביותר שאפשר לבצע, ככל שבוחרים באופציית הטיפול הנכונה ונהנים מאמון ושיתוף פעולה של ההורים ושל הגורמים הטיפוליים. במרכז gaya תמצאו מגוון של גישות וטיפולים, על פי רב בגיל זה הדרכת הורים היא הדרך האפקטיבית ביותר לפתור את הקושי, לעיתים אנחנו ממליצים על טיפול דיאדי – הורה וילד יחד.
במרכז גאיה צוות שמתמחה בהדרכות הורים, וכולל אנשי מקצוע מנוסים: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים, או פסיכותרפיסטים.
פנו אלינו לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה והתחילו את תהליך השינוי עכשיו: 09-8855246
