מה עושים כשילד מרביץ לעצמו?
ההתפתחות הרגשית וההתנהגותית של הילדים שלנו היא הדבר החשוב ביותר עבורנו כהורים, כחלק מדאגתנו לבריאות הפיזית והנפשית שלהם. בתהליכי ההתפתחות האלה, לעתים ישנם שלבים מבהילים, שיכולים להיראות לנו מוזרים, קיצוניים ואפילו מסוכנים. דוגמה בולטת למצב כזה היא ילד שמרביץ לעצמו. מה גורם לילד להרביץ לעצמו, מה הוא מבטא בפעולה הזאת, מה אנחנו צריכים לעשות כהורים, ובאילו מצבים אנחנו צריכים להתחיל לדאוג? ננסה להבין יחד.
מחוות אלימות הן תמיד דבר מבהיל, וכשהן מגיעות מהילדים שלנו הן מבהילות פי כמה וכמה. כשאנחנו צופים, באופן פתאומי, בילד שלנו מפעיל התנהגות אלימה כלשהי כמו מכה, אגרוף או נשיכה כלפי עצמו – אנחנו ממש יכולים להיחרד לנפשנו ולחשוב שמדובר בהתנהגות קיצונית ומסוכנת. עם זאת, לא תמיד מדובר באקט שצריך לעורר דאגה. חשוב בעיקר להבין מה גורם לילד להתנהג בצורה כזו ומה הוא מנסה להביע דרך התנהגות כזאת. בשביל זה, אנחנו צריכים להבין מהם הכישורים התקשורתיים והרגשיים של ילדים בגילאים שונים, ובהתאם מלכך לבחור את הדרך הנכונה ביותר לפעול.
ילד שמרביץ לעצמו זה לא נעים, אך אולי זה לא נורא
אנחנו רוצים שהילד שלנו יהיה הכי מוגן, הכי מאושר והכי בטוח, לאורך כל חייו, ככל שאנחנו יכולים לשלוט בזה. אנחנו רוצים שהילד שלנו יהיה רגוע, יתפתח בצורה בריאה ונכונה, וידע לסגל לעצמו כלים התנהגותיים ונפשיים נכונים עבור כל מצב שאיתו הוא מתמודד. ולפעמים, למרות רצוננו שהכל יסתדר כמו שצריך, הילד שלנו מתנהג בצורה חריגה. לפעמים הילדים שלנו יכולים לצעוק, לבכות, להשתולל, ואפילו – להרביץ לעצמם. מצב שבו ילד מרביץ לעצמו הוא ללא ספק מצב מבהיל – בין אם מדובר במכות קלות באמצעות כרית היד (שאופייניות יותר לגיל הרך), ובין אם מדובר במכות של ממש, נשיכות, שריטות ואפילו התנהגויות קיצוניות יותר, שיכולות להקצין יותר ויותר ככל שהילד מתבגר ורואה ולומד התנהגויות כאלה. עם כל הבהלה והתחושה הקשה שהמראה הזה יכול להציב בפנינו כהורים, הדבר החשוב ביותר שנוכל לעשות בשלב זה הוא להבין מה גורם לילד להרביץ לעצמו – כך אולי נוכל להבין מה נוכל לעשות מול התנהגות כזאת.
מה גורם לילד להרביץ לעצמו?
כל התנהגות קיצונית של ילד, בעיקר בגילאים צעירים יותר אך גם ככל שהוא מתבגר, נועדה לבטא מצוקה שהילד הזה לא יכול להביע באמצעים קונבנציונאליים. תינוקות בוכים כי זו הדרך המרכזית שלהם לתקשר עם העולם – אנחנו מבינים את ההתנהגות הזאת אצל תינוקות, אבל מתקשים יותר ויותר להבין אותה ככל שהילד מתבגר. גם במצב של ילד שמרביץ לעצמו, זה צריך להיות קו המחשבה שלנו. ילד מרביץ לעצמו, ברוב המוחלט של המקרים, משום שהוא מנסה להביע מצוקה רגשית שהוא לא מסוגל לבטא במילים. המצוקה הזאת יכולה להיות חוויה לא נעימה שהוא מתבייש לספר עליה, פחד שהוא חש בלי יכולת לבטא אותו במילים, או אפילו מצוקה בשל תחושת חוסר קשב שהוא חווה מההורים והסביבה שלו.
המקרים בהם ילד מרביץ לעצמו בשל צורך אמיתי ומהותי לגרום לעצמו לכאב הם מצבים מאוד נדירים ומאוד קיצוניים – ולכן אנחנו צריכים קודם כל לחשוב מה הוא מנסה להביע מבחינה רגשית.
מצבים נוספים, בהם אנחנו רואים ילד אחר מרביץ לעצמו, בגן או במסגרת אחרת בה הילד שלנו נמצא, יכולים גם להביע מצוקה שקשורה לאלימות שהוא חווה בבית – אך כאן יש סימנים מובהקים ומוכרים בהרבה שמסגרות החינוך אמורות להכיר היטב.
כיצד נכון שנגיב כהורים לילד שמרביץ לעצמו?
אם אנחנו מבינים ומקבלים שילד מרביץ לעצמו מתוך מצוקה שהוא מתקשה להביע באמצעים קונבנציונאליים, התגובה שלנו לפעולה כזאת חייבת להיות הבנה של המצוקה הזאת וניסיון לפתור אותה באופן תקשורתי. עם זאת, עלינו להימנע ממצבים בהם הילד מרביץ לעצמו כניסיון לקבל דבר מה חומרי שהוא רוצה. ישנם מצבים בהם ילד מרביץ לעצמו כתגובה לכך שהוא נשלח לישון, שהוא לא יכול לצפות במסכים או שלא ניתן לו כל דבר אחר שבו הוא חפץ. במצבים אלה אנחנו צריכים להכיל את התגובה, לחבק את הילד ולדבר איתו, אבל לא לתת לו את הדבר שבגללו הוא החל בפרץ העצבים הללו.
מצבים אחרים, בהם הילד מרביץ לעצמו ללא סיבה נראית לעין, יכולים להביע רצון בתשומת לב או בצורך להביע רגשות מסוימים, ועלינו לדבר עם הילד, להקדיש לו תשומת לב ולהבין מה עומד בבסיס ההתנהגות הזאת. ברוב מוחלט של המקרים, התנהגות הורית כזאת תרגיע את הילד ותגרום להפסקת ההתנהגות האלימה שלו כלפי עצמו. לאחר הרגעת הילד, עלינו להסביר לו מדוע התנהגות כזאת היא מסוכנת ולא מקובלת.
אילו מצבים צריכים להוות "נורה אדומה"?
כאמור, ברוב המצבים בהם ילד מרביץ לעצמו, אנחנו לא צריכים לדאוג יותר מדי, אלא בעיקר להתנהג בצורה סבלנית ומכילה. עם זאת, בהחלט קיימים מצבים בהם צריכה להידלק לנו נורה אדומה ואנחנו צריכים להתייחס להתנהגות הזאת בצורה רצינית יותר. ילד שמרביץ לעצמו בעוצמה הולכת ומתגברת, ולא נראה במצוקה אלא פשוט כחוקר את הגבולות של עצמו ושל סביבתו, אולי מביע פער בוויסות התחושתי. זהו מצב נוירולוגי, שצריך להיות מאובחן על ידי רופא מומחה בתחום. עוד מצב שצריך להוות נורה אדומה הוא ילד שמתנהג בצורה אלימה באופן כללי, ומרביץ לעצמו כחלק מהתנהגות אלימה כללית כלפי סביבתו. זהו מצב של קושי משמעותי בוויסות הרגשי, שיכול להיות קשור לתסמונות רגשיות שונות, לרבות הקשת האוטיסטית. מצבים אלה ילכו יד ביד, במקרים רבים, עם עיכוב התפתחותי, רגשי או תקשורתי של הילד לעומת המצופה מבני גילו, וכאן כבר צריך לפנות לטיפול מקצועי.
מהן אפשרויות הטיפול במצבי קיצון?
התנהגות סדרתית של ילד שמרביץ לעצמו באופן קבוע ללא שיפור, או של ילד שמרביץ לעצמו כחלק ממכלול התנהגויות רחב של קושי רגשי, התנהגותי או תקשורתי, היא מצב שדורש טיפול של איש מקצוע.
השלב הראשון בטיפול זה הוא אבחנה – המטפל יאבחן את הילד באופן רחב באמצעות מבחנים שונים, שיחה והתבוננות, וכך יוכל להבין האם ישנה תסמונת רחבה יותר שהאלימות העצמית היא רק סימפטום שלה.
לאחר מכן ישנן מגוון אפשרויות טיפול – טיפול רגשי, הדרכת הורים, טיפול תקשורתי וטיפול משפחתי הן אפשרויות מרכזיות. המטרה בתהליך הטיפולי כולו היא לתת לילד את הכלים לוויסות רגשי והתנהגותי ההולם לבני גילו ולהתפתחות בריאה. גם במצבים של אבחנת הילד על הקשת האוטיסטית, הטיפולים האלה הם חשובים ביותר. כיום, בליווי טיפולי צמוד, אפשר להגיע למצבים מתפקדים ותקינים גם תחת אבחנה כזאת. הדבר החשוב ביותר, בכל מקרה, הוא לפנות לאבחון ולטיפול מקצועיים ברגע שבו אנחנו מזהים התנהגות שחורגת מהנורמה ההתפתחותית בגיל של הילד או הילדה.
מה אנחנו מציעים במרכז gaya – מרכז רב תחומי לטיפול רגשי בכל טווחי הגיל
אם אתם חווים מצב של ילד שמרביץ לעצמו, ללא תגובה וללא שיפור, אצלנו במרכז gaya תוכלו למצוא מענה טיפולי רחב, שיסייע לכם בטיפול בילד שלכם ובהתפתחות הרגשית וההתנהגותית שלו. במרכז gaya פועל צוות רב-תחומי ומקצועי של פסיכולוגים, מטפלים מסוגים שונים, עובדים סוציאליים קליניים, ועוד. יחד, נוכל לאבחן את הילד שלכם בצורה המדויקת ביותר, וליצור עבורו את המעטפת הטיפולית הנכונה ביותר עבור ההתפתחות התקינה שלו.
התחילו את השינוי, פנו אלינו עכשיו לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה 09-8855246
