איך מתמודדים עם ילד שלא מקשיב
ביחסי הכוחות בביתנו, התפקיד של ילדינו הוא בין השאר לציית לנו ולהקשיב למה שאנחנו אומרים להם. ככל שהילדים שלנו הם אכן ילדים ולא אנשים בוגרים בפני עצמם, המערכת המשפחתית מתפקדת כמערכת היררכית – אבל ההיררכיה הזאת היא דבר שקשה יותר ויותר לשמר עם כל שנה שעוברת. הסמכות ההורית שלנו היא כבר לא הסמכות המוחלטת והבלתי מעורערת כפי שהייתה בעבר, וככל שילדינו גדלים כך עולה גם השאלה – איך מתמודדים עם ילד שלא מקשיב?
הילדים שלנו חשובים לנו יותר מכל דבר אחר, והגדילה הבריאה והמאושרת שלהם היא האינטרס הראשון והחשוב ביותר שלנו. עם זאת, בתהליך הגדילה וההתפתחות של הילדים שלנו אנחנו בהחלט צריכים ומעוניינים שהם יקשיבו לנו, יעשו מה שאנחנו אומרים להם, ולא ימרו את פינו באופן קבוע. ילדים, מטבעם, מבינים פחות מה הדבר הכי נכון וחכם עבורם, וסביר להניח שרבים מהם לא ישקיעו בלימודיהם או שלא בהכרח יתנהגו בצורה שמתאימה לסיטואציה בה הם נמצאים, בלי ההכוונה ההורית ובהעדר הליווי שלנו. לכן, לטובתם של ילדינו, עליו לדאוג שהם יקשיבו לנו. כשהם לא עושים זאת, עלינו לשאול את עצמנו או את הסביבה שלנו – איך מתמודדים עם ילד שלא מקשיב.
הילדים שלנו צריכים להקשיב לנו, אבל לא תמיד עושים זאת
ברוב המוחלט של המקרים בהם אנחנו אומרים לילדים שלנו באופן חד משמעי מה לעשות, אנו עושים זאת בשבילם ולמען האינטרסים שלהם. הורה שאומר לילד שלו לשבת ולהכין את שיעורי הבית, לא עושה זאת מתוך נאמנות חסרת פשרות למורה לחשבון. הוא עושה זאת משום שהלימודים של הילד והעמידה שלו במטרות הינם חשובים עבור התפתחות כאדם והיכולת שלו להצליח בעתיד. הורה שמבקש מהילד לסדר או לנקות את החדר, או אפילו להיכנס להתקלח, עושה זאת מתוך דאגה להיגיינה של הילד ולבריאותו, וכך הלאה כמעט בכל נושא אחר. ועדיין, לא תמיד הילדים שלנו יקשיבו לנו, ולמעשה ככל שהם יגדלו ויתפתחו, כך המקרים בהם נגלה שהם לא מקשיבים לנו, יהפכו לשכיחים יותר. אז קודם כל, חשוב להבין מה גורם לילד לא להקשיב להורה שלו מלכתחילה.
מה גורם לילד לא להקשיב להורה או לדמות סמכות?
יש כל מיני גורמים שיכולים להוביל לכך שילדים לא יקשיבו להוריהם, אבל הסיבה הראשונה והמשמעותית ביותר היא פשוט כי הם מבינים שהם יכולים. תהליך הגדילה וההתבגרות של ילדים, משלב הינקות ועד תום גיל ההתבגרות, הוא תהליך שבמידה רבה מתאפיין במתיחה ובדיקה של גבולות, והבנה של המרחב שבו הם מתנהלים כנגזרת של הגבולות הללו.
קחו לדוגמה ילד שמסרב לסדר את חדרו לאחר שהתבקש לכך על ידי הוריו. אם הוא ייווכח שלא נעשה שום דבר בעניין או שהחדר שלו סודר עבורו – הוא יבין שהבקשה של הוריו היא למעשה בגדר המלצה, ולא הנחיה. גרוע מכך – ילד שמבין שתגובה קיצונית של כעס ושל תסכול תוליד תגובה של ריצוי מצד הוריו, ככל הנראה יציית אפילו פחות, ואף ישתמש באותם התקפי זעם בשביל להשיג את מטרותיו בעתיד. לכן, שיפור התקשורת עם הילדים שלנו, קביעת גבולות ברורים ומניעת תגובות של תסכול או של כעס, הם תנאים בסיסיים בכדי להצליח לגרום לילדינו להקשיב לנו.
הורות היא עניין של גבולות
כפי שניתן להבין, הדבר החשוב ביותר בכל מה שקשור לילדים שלא מקשיבים הוא קביעה של גבולות ברורים. ילד חייב להבין מה מותר ומה אסור לו לעשות, ומה מצופה ממנו לבצע במהלך השגרה היום-יומית שלו. בנוסף, הילד גם חייב להבין מה תהיה המשמעות של שבירת הגבולות האלה, והאם הדבר יביא לפגיעה בתחביבים שהוא אוהב לעסוק בהם באופן שגרתי או בתוכניות עתידיות שהוא מתכנן. גבולות בהחלט יכולים לעבוד בשיטת המקל והגזר, כשכל שבירה שלהם מובילה לסנקציה כלשהי בעוד הישארות בתוכם זוכה לתגמול. עם זאת, השאיפה היא להפוך אותם בסופו של דבר להרגל ולא לאתגר יום יומי עבור הילד.
תסכול וכעס מולידים תסכול וכעס
למרבה הצער, ילדים לומדים כבר בשלב מוקדם, שכאשר הם לא מקבלים את מה שהם רוצים – תגובות של תסכול ושל כעס יכולות לסייע להם להשיג את מטרותיהם קצרות הטווח. הילדים שלנו עשויים להגיב בצעקות, בקללות, בהתנהגות משולחת רסן או אפילו בשתיקה ובתסכול שיכולים להיות "צועקים" עוד יותר. במצבים כאלה, התגובה הטבעית של רבים מאיתנו היא לענות לכעס בכעס ולתסכול בתסכול – אבל זו טעות גדולה מאוד. הבעה של תסכול או כעס על ההתנהגות של ילדינו מלמדת אותם שהם מצליחים במטרתם במידה מסוימת, ומקרבת אותנו לנקודת השבירה ולפריצת הגבולות. מצד שני, מענה לתסכול וכעס באמצעות רוגע והכלה של רגשות הילדים, בדרך כלל יוביל לשיתוף פעולה ולהקשבה מתוך רצון למנוע את התחושות האלה בעתיד. היציבות שלכם מבחינה רגשית והתנהגותית תוביל ליציבות טובה יותר במערכת היחסים עם הילדים ובחיי הבית.
לתקשר עם הילדים, ולהוביל להקשבה מרצון
תקשורת, באופן כללי, היא חיונית מאוד בכל מה שנוגע ליכולת שלנו לגרום לילדים להקשיב. למרות מה שאתם אולי חושבים, הילדים שלכם כנראה מבינים אתכם די טוב, ובוודאי שמכירים אתכם מאוד לעומק. כשאתם נותנים להם הנחיות ולא מסבירים אותן, וכשאתם לא מקפידים על תקשורת שוטפת עם הילדים סביב הגבולות שאתם משרטטים להם, הילדים שלכם פשוט יזלזלו בגבולות הללו. מצד שני, קביעת גבולות ויצירת סמכות הורית מתוך תקשורת קרובה ובריאה, בה אתם מסבירים לילדים מדוע אתם מבקשים מה שאתם מבקשים ולמה זה חשוב לכם ולהם – תוביל ברוב מוחלט של המקרים לשיתוף פעולה.
במצבי קיצון, יש לפנות לטיפול מקצועי
בהחלט קיימים מצבים בהם גם הסמכות ההורית הבריאה ביותר, היציבה ביותר והפתוחה ביותר מבחינה תקשורתית, לא בהכרח תעזור. במצבים כאלה, סביר להניח שהילדים סובלים ממצוקה כלשהי או אפילו מבעיה נפשית מתהווה, ויכולתם להקשיב ולציית היא פשוט מוגבלת יותר באופן בסיסי.
אם אתם מרגישים שמיציתם את מה שאתם יכולים לעשות בבית באמצעות הסמכות ההורית שלכם, והילדים שלכם עדיין לא מקשיבים למה שאתם מבקשים ודורשים – אתם זקוקים לסיוע של גורם טיפולי מקצועי. טיפול נפשי בכל מה שקשור לילדים הוא תהליך עדין ומורכב, שדורש מומחיות גבוהה מאוד של אנשי מקצוע ייעודיים, ושימוש בפרקטיקות טיפוליות מתקדמות, שמותאמות באופן אישי לצרכים של ילדיכם ושל משפחתכם. כך, באמצעות טיפול פסיכותרפי, טיפול משפחתי או מגוון טיפולים אחרים מעולמות הטיפול הנפשיים, ועם השקעה ומחויבות מצידכם ומצד הילדים שלכם – ניתן יהיה להשיג את המטרות ההוריות שלכם.
מרכז gaya – התשובה ההורית החכמה ביותר
במרכז gaya תוכלו למצוא את המענה שנחוץ לכם עבורכם ועבור ילדיכם. זהו מרכז טיפולי רב תחומי, המתמחה בטיפולים נפשיים מסוגים שונים ומעולמות תוכן מגוונים. במקום עובד צוות מקצועי הכולל החל מפסיכולוגים, מטפלי CBT ומטפלי NLP, והמשך בעובדים סוציאליים קליניים, מטפלים התנהגותיים, מטפלי מיינדפולנס ועוד. לאחר פגישת היכרות עימכם ועם הילד שלכם, נתאים לכם את המענה הטיפולי הרלוונטי ביותר עבורכם, ונבנה יחד את התשובה ההורית הטובה ביותר לקושי שיש לכם בבית.
