סיימתי בית ספר, יש או אין לי תעודת בגרות, עשיתי צבא, או לא עשיתי – ועכשיו מה?
צריך להתבגר…. למצוא כיוון…. מה הדרך שלי? ללמוד? מה ללמוד?
צריך למצוא עבודה קבועה ורצינית… צריך כבר עצמאות כלכלית…..
צריך למצוא זוגיות לכל החיים…. מתי אוכל כבר להיפרד מההורים? מתי ארצה באמת להיפרד מהם?
מה יהיה?
כל כך הרבה ציפיות, שלי מעצמי ושל הסביבה ממני, כל כך הרבה החלטות גורליות
ואני מרגיש/ה בלבול, לחץ, דאגות, מחשבות בלתי פוסקות, חוסר רצון וחשק לקום ולצאת לעולם…
אם את/ה מזדהה – את/ה לא לבד
הרבה בני 20 פלוס והיום גם בני 30 פלוס, מרגישים אותו הדבר
באופן טבעי, זהו שלב בחיים בו אנחנו עומדים על סף של דברים: בחירת כיוון בקריירה, בחירת עבודה "רצינית", של גדולים, בחירת זוגיות לחיים. עומדים בפתח עולם המבוגרים
הצורך לקבל החלטות יוצר תחושה של לחץ ובלבול, יש תחושה שאולי אני כולא את עצמי במשהו, האם תהיה לי אופציה לצאת?
והציפיות מעצמי ומהסביבה (הורים, אחים, חברים) הן שאהיה כבר עצמאי ובוגר, מגובש,
אבל אני בעצם מעדיף להישאר עוד קצת ילד, שההורים יטפלו בי, אז איך יכול להיות שמבוגר מרגיש ככה? ואיך מבוגר מרגיש כל כך אבוד?
מבוגר אמור להיות בשליטה, רגוע, לדעת, שיהיו לו מטרות ברורות ודרכים להשיג אותן, לא?
אבל המון אנשים, אולי רובם, מסיימים את גיל ההתבגרות בלי שהם מעוצבים, רוצים להיות משהו מסוים ומושכים לכיוון אחר בפועל…
ללכת לטיפול?
אם את/ה מרגיש/ה תחושות של לחץ ודאגות, מחשבות טורדניות, עצב, חוסר מוטיבציה,
ואם את/ה מרגיש/ה את התחושות האלה באופן קבוע ובצורה שמקשה על החיים, תוקעת, מפריעה לאיכות החיים,
או אם את/ה חווה הסחות דעת אינטנסיביות, כמו עישון גראס כל יום, צריכת אלכוהול גבוהה, שעות רבות מול מסכים, או של משחקי מחשב,
אז כן, מומלץ להיעזר באיש מקצוע כי אפשר לצאת מהמצב הזה ואפשר לעשות שינוי.
מה עושים בטיפול רגשי?
טיפול רגשי יכול להיות טיפול בשיחה או בדרכים אחרות, בהבעה דרך אומנות או דרמה או תנועה,
לא משנה הדרך של הטיפול, המטרה היא אותה המטרה, להרגיש יותר טוב ולשפר את איכות החיים.
נושאים שעולים בטיפול סביב הקשיים של ההתבגרות הם בעיקר על תהליך העצמאות והנפרדות מההורים, שאלות של זהות עצמית וחיפוש דרך בחיים ושאלות על מערכות יחסים
עולות שאלות סביב התלות בהורים, כמו האם העובדה שאני תלוי עדיין כלכלית בהורים שלי הופכת אותי לילד? האם מרגיש שזה מחייב אותי להמשיך ולרצות את ההורים ולעשות מה שמצפים ממני? אני מכבד את ההורים והקשר איתם חשוב לי אבל איזה אדם אני יכול להיות במקום הזה? כמה יכול להתפתח במסלול שיתאים לי? איך אני יכול לגלות את מה שאני רוצה?
שאלות לגבי הזהות שלי, לפעמים מה שאני באמת רוצה לא תואם את הדרך שבה גדלתי או את הערכים של ההורים שלי, חיפוש הדרך שלי בחיים, מהי הזהות שלי? עד כמה מרוצה מהדרך שלי היום?
זוהי תקופה של חיפוש זוגיות, ואם יש זוגיות, יש דילמות לגביה, האם זו הזוגיות שנאי רוצה לכל החיים? האם מוכן להתחייב? יחסים הוא נושא שעולה בכל טיפול, אבל בשלב הזה הזוגיות והקשר – שאלות עקרוניות, כמה מוכן לוותר על האידאלים שהיו לי, כמה מוכן להתפשר?
בטיפול – פותחים את הפריים, התמונה הופכת רחבה יותר. מבינים את ההקשר, איך גדלנו , הקשר שלנו עם ההורים, אולי אנחנו משחזרים ביחסים הזוגיים שלנו את הקשר של ההורים שלנו ביניהם או איתנו.
אם שמים את הדברים על השולחן ומזהים אותם, אולי נצליח להוציא את עצמנו מהמבוי הסתום שנקלענו אליו. כשהתמונה מתבהרת ומבינים מה טוב לי ומה לא טוב לי, אני יכול לבחור מה אני רוצה כמו שהיה ומה שונה, התמונה מתחדדת לי.
למטפל יכולים להיות כמה תפקידים וכמה עמדות, לפעמים תפקיד המטפל הוא דווקא להוריד את הלחץ ולתת לגיטימציה לרצון להישאר ילד,
לפעמים המטפל יוצר חוויית הורות מתקנת, כמו הורה שמאמין בך ומעודד לא לוותר על החלומות, לנסות, גם אם תהיה פשרה בסופו של דבר בדרך
לפעמים תפקיד המטפל לשקף לך מה המצב שלך? האם המצב דורש טיפול תרופתי?
לפעמים יש טראומות ברמות שונות, הטיפול הוא מקום לעבד את החויות שלא עובדו ושתוקעות, להבין את התקיעות
בתהליך הטיפולי יש התייחסות לציפיות שלי מעצמי ומה ואיך צריך להיות בגיל 25, 27, 30,
לעומת עצמי המציאותי – הפער הזה עלול להכאיב, בטיפול אפשר לראות מה עושים עם הפער הזה? ולפעמים התהליך הוא להבין שהציפיות הן לא באמת שלך, לא באמת מה שאתה רוצה אלא של הסביבה.
ההורים, קשה להם להיות במקום הטיפולי, לכן חשוב שיהיה מישהו מחוץ למשוואה המשפחתית, דמות בוגרת, מיטיבה, לא שופטת, אמפתית לכל התחושות שעולות ומתוך המקום הזה מתבגרים. לפעמים בקצב הרבה יותר מהיר מהציפיות.
נכתב בשיתוף מיה לב, פסיכולוגית קלינית, מטפלת בצוות מרכז גאיה בתל אביב
לקבלת ייעוץ טלפוני ראשוני מוזמנים ליצור קשר בטופס או לפנות אלינו בטלפון 09-8855246
