על פי הסקר האפידימיולוגי האחרון של "הרשות למלחמה בסמים", כ-50% מבני הנוער בגילאי 12-18 הלומדים במסגרות החינוך,
שתו אלכוהול בשנה האחרונה, כאשר ככל שעולים בגיל אחוז השותים עולה.
קיימת תופעה רחבה של שתיית אלכוהול. הימנעות משתייה נתפשת כעניין שאינו "קול"
והאלטרנטיבה של מי שלא שותה היא במקרים רבים להישאר בבית ליד הטלוויזיה והמחשב.
לאחרונה אנו עדים לשחיקה בסמכות ההורית ובנוכחות ההורים בחייו של הילד,
עובדה שמייצרת ריחוק בין הילד להורה.
יש להניח שתורמת לכך העובדה שההורים כיום עובדים יותר ונמצאים הרבה מחוץ לבית.
בנוסף, מתרחשת התערערות של התא המשפחתי המורחב והגרעיני, המתבטאת בלכידות
נמוכה יותר בקרב המשפחה המורחבת ואף בפרידות וגירושים רבים יותר מבעבר.
גורם סיכון נוסף הוא מעברים ומשברים, כגון משבר הגירה ותחושת הניכור החברתית
המאפיינת בני נוער עולים ובני עולים שהינם אחוז לא מבוטל מהאוכלוסייה.
מה אנו יכולים לעשות כהורים?
ראשית עלינו להתבונן בתופעה ובחומרתה ולא לטמון את ראשנו בחול,
שכן היא קיימת והיא לא תיעלם בשנים הקרובות.
הורים ואנשי חינוך רבים מעדיפים להתעלם מתופעת שתיית האלכוהול,
אולי משום שהאמת היא קשה ואנו חשים חסרי אונים מולה.
נכון שלחלק גדול מהסיבות להתגברות השתייה אין לנו מענה,
משום שמדובר בתהליכים חברתיים המתרחשים ברמת המקרו ואין לנו יכולת השפעה עליהם.
חשוב לזכור שכמבוגרים יש לנו עדיין אחריות כלפי ילדינו, גם אם הם בטוחים שהם לא זקוקים לנו.
חשוב לייצר מערכת יחסים משמעותית ואוהבת עם הנער מצד אחד ויחד עם זאת לשים גבולות כשצריך.
חשוב לזכור ששתיית אלכוהול באופן קבוע בגיל ההתבגרות היא בדרך כלל סימפטום לקשיים נוספים של הנער
וככל הנראה גם לקושי בתקשורת עם ההורים.
נסו לשפר את התקשורת ולבנות אמון.
כמו כן, כדאי להבין שכאשר התקשורת בין ההורים לבין עצמם מעורערת,
קשה לקיים תקשורת איכותית עם הילד.
חשוב לחזק את תחושת הביטחון של הילד בעצמו ובכם, לשדר לו שסומכים עליו
ואף שמותר לו לטעות והוא לא צריך להיות "מושלם".
יחד עם זאת, כאמור, לא לשכוח לשים גבולות כשצריך, משום שכך יוכל הילד לבטוח בהוריו
ולהרגיש שהם מספיק חזקים לעמוד מולו מבלי להתקפל.
כמובן שיש חשיבות בדיבור על סמים ואלכוהול ובחידודן של הסכנות הטמונות בכך.
הידע שיש לבני הנוער הוא בדרך כלל חלקי מאוד ומבוסס על מיתוסים רבים שאינם נכונים.