איום בהתאבדות בצבא
השירות בצבא ההגנה לישראל הוא אחד מאבני היסוד של החברה הישראלית, אך כפי שהוא חשוב וחיוני, כך הוא גם טומן בחובו לא מעט סיכונים ושינויים עבור הצעיר המתגייס. אחד הנושאים שרווחים בדיון הציבורי הנרחב ביותר, ואשר גובה יותר מדי קורבנות מדי שנה, הוא נושא ההתאבדויות בשירות הצבאי. מה עושים כאשר חייל מאיים בהתאבדות או מביע התנהגות אובדנית בצבא, וכיצד נכון לגשת לסיטואציה כזאת? ננסה לסקור את הנושא הרגיש הזה בהרחבה.
נושא ההתאבדויות בצבא הוא נושא מורכב ורגיש, שדיונים אודותיו בציבור הישראלי הינם טעונים ומורכבים, בעיקר מול החברים והמשפחות של אותם חיילים שבחרו לסיים את חייהם במהלך שירותם הצבאי. ממדי התופעה הזו הם לא קטנים, וההשלכות שלה מרחיקות לכת על החברה הישראלית כולה. הדבר מעמיד בשאלה את ההתמודדות של הצבא עם איומים בהתאבדות, ומעלה שאלות נוספות על דרך ההתמודדות הנכונה עם איום בהתאבדות בצבא. בכדי לנסות להבין את ההתמודדות עם התופעה הזאת טוב יותר, צריך להבין קודם כל מה מוביל אליה ומה ניתן לעשות כדי למנוע אותה. כך אפשר יהיה להבין כיצד הכי נכון לטפל בה ולמנוע את ההתאבדות הבאה.
מה היקף תופעת ההתאבדויות בשירות הצבאי בישראל?
קשה לדעת בדיוק מה הנתונים המדויקים אודות התאבדויות חיילים בשירותם הצבאי. יש לכך כל מיני סיבות. הצנזורה הצבאית יכולה להיות קשה וקיימים לא מעט מקרים בהם התאבדויות חיילים מקוטלגות כ"נפילה בעת מילוי תפקיד", ובתקשורת לא נוהגים לדווח על המקרים האלה בצורה נרחבת בשל חשש לפגיעה במורל הלאומי והצבאי. עם זאת, ההערכות המדויקות ביותר הן על סדר גודל של כ-35 חיילים מתאבדים מדי שנה, מספר שיציב את כמות הנופלים שנטלו את חייהם למספר שדומה ולעיתים אפילו עולה על מספר הנופלים בפעולות מבצעיות בשנה שאין בה מבצע צבאי או מלחמה. ניתן להבין, אם כן, מדוע מדובר בתופעה מדאיגה שחשוב להתייחס אליה בכובד ראש.
מה יכול להוביל חייל לאיום בהתאבדות במהלך שירותו?
ישנם לא מעט גורמים שיכולים להוביל אדם, ובמיוחד אדם צעיר, למצב של אובדנות. חלק מהגורמים השכיחים לאובדנות קשורים יותר לגיל מבוגר (מחלה קשה, מצב כלכלי, גירושין, אובדן של בן/בת זוג), והם גורמים פחות שכיחים בהקשר של אובדנות בצבא.
חיילים שמתאבדים או מאיימים באובדנות מציגים בדרך כלל שילוב של מצב דיכאוני או חרדתי, בשילוב של קושי בהסתגלות, ולעתים גם מאפיינים של טראומה. במחקר שנערך בצבא ארה"ב נמצא שפרקי הזמן המסוכנים ביותר בהקשר של אובדנות הם ששת החודשים הראשונים וששת החודשים האחרונים של השירות הצבאי, בשל הקושי להסתגל בתחילה ובשל החשש מהיציאה לחיים האזרחיים לבסוף. חשוב לזכור שצבא ארה"ב הוא צבא מקצועי, בו השירות הוא ארוך יותר ולעיתים קרובות חיילים יוצאים מהצבא ללא "מקצוע" מסודר. לכן, בהתאמה לישראל, ניתן להסיק שהחודשים המסוכנים ביותר הם החודשים הראשונים, בהם החייל הצעיר חווה שינוי משמעותי באורח חייו, ועלול להתקשות להסתגל ולשגשג במסגרת הצבאית.
בשילוב משמעת קרבית, חוסר יציבות אישי ששכיח מאוד בטווח הגילאים של שירות החובה (18-21), וחוויות קשות שאנשים עוברים בעת חודשי השירות הראשונים שלהם – ניתן להבין מדוע מדובר בתקופה רגישה ושבירה מאוד.
הגישה הרפואית המקובלת לאובדנות
ניהול של אובדנות, על פי הפסיכיאטריה המודרנית, מתחלק למספר צעדים שנועדו להתאים את המעטפת הטובה ביותר לשיפור מצבו של האדם ולמניעת המעשה האובדני.
הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא הערכת הסיכון האובדני. על המטפל להבין מה הסיכון הממשי של נקיטת המעשה האובדני על ידי המטופל, באמצעות הערכה של גורמי התמיכה שלו וחומרת התסמינים שלו. חומרת התסמינים קשורה למספר הפעולות האובדניות אותן ביצע המטופל – יש הבדל בין אדם שהביע בקול רצון לסיים את חייו או חשב על כך ופנה לטיפול, לבין מי שביצע פעולות אקטיביות כמו השגת נשק או אמצעי אחר לסיום החיים וכתיבת מכתבי פרידה וצוואה. בהקשר של מערכות תמיכה, יש לקבל תמונה מדויקת ככל הניתן של המצב המשפחתי, החברתי והקהילתי של מי שסובל מאובדנות, לנסות להבין לעומק את מערכת האמונות האישיות שלו, ולהעריך גם את יכולות ההתמודדות הפנימיות של המטופל (התמודדות במצבי לחץ, הערכה עצמית, מצב רוח וכדומה).
לאחר הערכת הסיכון האובדני, פונים לאפשרויות טיפול שונות. הטיפול המרכזי במצב של אובדנות הוא נפשי-פסיכותרפי. בצעירים, אובדנות מטופלות באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או דיאלקטי-התנהגותי (DBT), ולעתים גם באמצעות משאבים נוספים כמו טיפול משפחתי וטיפול מוכוון ליציאה ממשבר. לעתים קרובות, במצבים אובדניים שיש בהם בסיס רחב ואבחנה קודמת או נוכחית של דיכאון, ייעשה שימוש גם בתרופות משנות מצב-רוח (תרופות נגד דיכאון) על מנת לאזן את המצב הדיכאוני הפעיל. חשוב לציין שמרבית התרופות האלה הן לא בעלות השפעה מיידית, ולוקח זמן מה עד שהן מבצעות את פעולתן היטב, ולכן נהוג לשלבן עם טיפול נפשי בכל מקרה.
כיצד הצבא מתנהל עם איומים בהתאבדות כיום?
כיום, נוהל הטיפול במצב של איום בהתאבדות בצבא הוא הרחקת החייל מנשקו האישי, והשגחה עליו לאורך 24 שעות ע"י 2 חיילים לפחות, גם הם ללא נשק אישי. בהקדם האפשרי, ועל פי הפקודה לפחות תוך 48 שעות, על החייל לפגוש קצין בריאות נפש (קב"ן) להערכת מצבו האובדני והתאמת המשך טיפול. במידת הצורך, לאחר הפגישה הראשונית עם הקב"ן ניתן להחליט על המשך הטיפול במסגרת השירות, הפסקה זמנית של השירות עד ייצוב המצב הנפשי, ובמצבי קיצון גם הפניה לוועדה רפואית-פסיכיאטרית שתשקול את סיום השירות הצבאי של אותו החייל.
האם אופן ההתמודדות של הצבא הוא נכון? מה ניתן לעשות אחרת?
כפי שידוע לכולנו, מודל השירות בצה"ל הוא של "צבא העם", או במילים אחרות שירות חובה לכל צעיר וצעירה ישראלים שנמצאו מתאימים לשירות, מגיל 18 והלאה. המצב יוצר אתגר לא קטן בכל הנוגע לבריאות הנפש – כמות החיילים היא עצומה, והמשאבים של מערכת בריאות הנפש בצה"ל הם מוגבלים למדי. מטבע הדברים, בצבא העם יהיו גם לא מעט חיילים צעירים עם נטייה לאובדנות או קשיים להסתגלות למערכת הצבאית הנוקשה. בנוסף, איום בהתאבדות גם הפך עם השנים לסוג של "קלף מיקוח" מצד חיילים שמעוניינים להיות מורחקים מהפעילות ביחידתם מסיבה כלשהי, מה שמקשה על קציני בריאות הנפש להבחין בין איום ממשי בהתאבדות לבין זיוף של איום כזה, המביע אולי סוג אחר של מצוקה.
בהתחשב במשאבים המוגבלים, הצבא עושה כל שביכולתו בכדי למנוע התאבדות. עם זאת, תשתיות בריאות הנפש בצה"ל לעתים לא יספיקו לאיתור וטיפול יעילים בכל החיילים שנמצאים בסיכון אובדני משמעותי. ניתן, אולי, להשקיע יותר במערכת בריאות הנפש בצבא בכדי להפוך אותה ליעילה ומקצועית יותר, ולהרחיב את טווח הטיפול שלה לכמות גדולה יותר של חיילים ע"י מומחים בבריאות הנפש. עם זאת, הדבר דורש השקעה כלכלית רחבה שלא בטוח שהינה אפשרית במסגרת הצבאית כיום.
מרכז gaya – מרכז טיפולי רב תחומי למענה נפשי ורגשי
אם אתם עצמכם או מישהו בסביבתכם, מביעים מצוקה ומחשבות אובדניות במהלך השירות הצבאי, אסור להזניח את המצב הזה וצריך לפנות לגורם מקצועי לטיפול. בהעדר מענה יעיל מצד הצבא, מרכז gaya מציע אלטרנטיבה מצוינת, עם מענה רב-תחומי ומגוון של פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים, פסיכותרפיסטים וגורמים טיפוליים נוספים, שפועלים באופן מקצועי, רגיש ומיומן בטיפול באובדנות. נוכל לתת המלצה לטיפול והכוונה האם כדאי לערוך בדיקת מסוכנות, האם כדאי לפנות לייעוץ פסיכיאטרי וכן נוכל לתת מענה טיפולי.
פנו אלינו לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית והכוונה: 09-8855246
