גיל ההתבגרות הוא ככל הנראה השלב המשמעותי ביותר שאנו עוברים בחיינו, מבחינת עיצוב האופי שלנו כאנשים בוגרים ועצמאיים. זה הגיל שבו אנחנו פועלים בעצמאות, מקבלים החלטות על החיים של עצמנו, יוצרים קשרים משמעותיים ומתפתחים בכל תחום. מאידך, זה גם הגיל שבו אנחנו פגיעים במידה הרבה ביותר מבחינה רגשית. מתבגרים רבים חווים מה שניתן לכנות כדיכאון בגיל ההתבגרות, וחשוב להבין מה זה בדיוק אומר, ובעיקר – איך לצאת מזה.
אין אירוע אחד שניתן לומר כי הוא מתחיל או מסיים באופן חד משמעי את גיל ההתבגרות. מדובר בתהליך אישי ומשמעותי שכל אחד ואחת מאיתנו עוברים, כשאנחנו מסיימים את שלב הילדות שלנו ומגיעים לגיל מכונן – גיל בו אנו מתפתחים ומתבגרים ברמה האישית והחברתית, מבחינת תכונות האופי שלנו וגם מבחינה מינית.
גיל ההתבגרות מתאפיין, יותר מכל דבר אחר, בחוסר יציבות רגשית. אנחנו חווים את הרגשות שלנו בשיא עוצמתם, ובמקרים רבים גם חשים מאוד בודדים אל מול הרגשות האלה. המצב המוגדר כדיכאון, עצב או דכדוך, הינו שכיח במיוחד בגיל זה, ולמעשה אפשר להגיד שהוא קורה בכל גיל התבגרות רגיל, אך יש להיזהר שאיננו עושים חטא למושג "דיכאון" – חשוב לדייק!
מה ההבדל בין תחושת דיכאון בגיל ההתבגרות לבין דיכאון קליני?
דיכאון היא מילה מעט טעונה, משום שהיא מתארת בעת ובעונה אחת תחושה שרבים מאיתנו מכירים היטב אך גם מחלה פסיכיאטרית משמעותית. תחושת הדיכאון ניתנת לתיאור גם בתור עצב או דכדוך – מצב רוח ירוד, שגורם לנו לחוש כי העולם פועל נגדנו, ושהסיכויים שלנו להשיג את מטרותינו הם נמוכים. תחושה זו מלווה רבים מאיתנו בשלבים שונים בחיינו, אך יש הבדל משמעותי בינה לבין המצב שמכונה דיכאון קליני, או דיכאון מז'ורי.
דיכאון מז'ורי הוא אבחנה קלינית מעולם הפסיכיאטריה, שמתאפיינת במצב רוח ירוד המשלב ירידה במצב התפקודי של האדם, חוסר יכולת להפיק הנאה מפעולות מהן נהנה לפני כן (אנהדוניה), פגיעה בשינה או בתיאבון, שינויי התנהגות ועוד. בעוד שתחושת הדיכאון היא כזו שכמעט כל מתבגר ומתבגרת חווים כחלק מתהליך ההתבגרות שלהם, הרי שהדיכאון הקליני הוא תסמונת שממנה סובלים רק כ-10% מכלל האוכלוסייה, וכ-20% מכלל המתבגרים בישראל.
תחושת הדיכאון של מתבגרים היא משהו שאפשר בהחלט להבין. בגיל ההתבגרות אנחנו מבססים הרבה מאוד מתחושת העצמי שלנו על סביבתנו הקרובה – החברים, הקשרים הרומנטיים, הביקורת שאנחנו מקבלים מהסובבים אותנו ועוד. מתבגרים שנמצאים בסערת רגשות תמידית יחוו תנודות במצבם החברתי והסביבתי, והדבר יכול להוביל לתחושת דיכאון לעתים קרובות. עם זאת, הדיכאון הזה יהיה בדרך כלל מוגבל בזמן ולא ילווה בתחושה של אנהדוניה או ירידה במצב התפקודי לאורך זמן. מנגד, דיכאון מז'ורי אינו מצב שייחודי לתקופות קשות מבחינה חברתית או לימודית, או שמאפיין מתבגרים שנמצאים בבידוד חברתי. הוא יכול לקרות לכל אחד, והוא מלווה כמעט תמיד בפגיעה בתפקוד היומיומי של המתבגר.
בשני המצבים האלה, אנחנו כהורים צריכים לדעת לעזור לילדינו ולתת להם את הכלים הנכונים להתמודדות וליציאה ממצב הדיכאון.
איך אפשר לעזור למתבגרים לצאת מתחושת דיכאון?
תחושת דיכאון היא דבר שלא כל כך פשוט "להוציא" אנשים ממנו. למען האמת, המתבגר עצמו צריך למצות את תחושת הדיכאון שהוא מרגיש, ולצאת ממנה כשהוא אכן נמצא כבר "אחריה" רגשית.
כשאנחנו מזהים מתבגר מדוכדך ועצוב, הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא לתקשר עימו. במקרים רבים, גיל ההתבגרות מלווה ברצון של המתבגרים, לפחות כלפי חוץ, להתבודד ולתקשר פחות עם ההורים ועם הסביבה הקרובה אליהם. עם זאת, תקשורת פתוחה עם ההורים היא צורך בסיסי של כל ילד, בין אם הוא תינוק ובין אם הוא אדם בוגר. מתבגרים שמתקשרים איתם בצורה פתוחה וכנה בדרך כלל יגיבו בצורה דומה בעצמם.
אם המתבגרים שלכם לא מעוניינים מיוזמתם לנדב מידע אודות התחושה שלהם ומה גורם לה, בהחלט מועיל לדבר איתם על החוויות שלכם והתחושות שלכם. הדבר צריך להיעשות לא ממקום אגוצנטרי, אלא ממקום שגורם לכם כהורים הזדהות, ונותן למתבגרים להבין שגם אתם חוויתם תחושות של גיל ההתבגרות. התקשורת הזאת נותנת לתחושת הדיכאון לגיטימציה, וכך גם המתבגרים עצמם מרגישים פחות בודדים, ואינם רואים בהתנהגות שלהם תופעה חריגה. כך, הם יכולים להרגיש שביכולתם לומר מה מטריד אותם ומה פוגע בהם ללא חשש מתגובה שאינה אמפתית. התקשורת הפתוחה הזו בהחלט תעזור להם לצאת ממצב של דיכאון שבו הם נמצאים.
חשוב מאוד גם להבין, שגיל ההתבגרות מטבעו הוא תקופה בה מותחים גבולות ומפתחים תחושת עצמאות ונפרדות מההורים ומהסביבה הביתית. אנחנו לא צריכים להגיב להתנהגויות כאלה בצורה קיצונית, במיוחד אם אנחנו מזהים שהעדר העצמאות הזה הוא בעצמו הגורם לתחושת דיכאון.
לפעמים, מתבגרים מקבלים החלטות שאנחנו כהורים שלהם לא היינו מקבלים עבורם – בדיוק כמו שאנחנו קיבלנו החלטות שההורים שלנו לא היו מקבלים עבורנו. תפקידנו הוא לא לבקר זאת וגם לא לעודד זאת, אלא להכיר בעצמאות של המתבגרים שלנו ולתת להם לקבל החלטות לגבי עצמם, ככל שאלה אינן מסכנות אותם או את בריאותם. העצמאות הזאת היא חלק בלתי נפרד מתחושת המסוגלות של המתבגרים, וכך היא גם עוזרת למניעה של מצבי דיכאון.
איך מזהים ומה עושים במצב של דיכאון קליני?
אם אתם מזהים סימפטומים של דיכאון קליני, חייבים להגיב לכך עם התערבות אישית ומקצועית במצב זה.
דיכאון קליני מתאפיין במספר סימפטומים:
- שינויים בהתנהגות היומיומית, לרבות פגיעה בתפקוד היומיומי בבית הספר
- שינויים בקשרים החברתיים – פחות פגישות עם חברים, יותר חרדה חברתית והסתגרות
- שינויים בהרגלי השינה
- שינויים בהרגלי האכילה
- חוסר יכולת להפיק הנאה מפעולות שמהן המתבגר שאב הנאה לפני כן (אנהדוניה)
אם אתם מזהים אחד מהמצבים האלה או יותר, חשוב מאוד שתידלק לכם נורה אדומה – האם יתכן שהילד שלכם סובל מדיכאון קליני? אם כן, זהו מצב שאי אפשר להקל בו ראש. דיכאון קליני הוא מצב שדורש התערבות אקטיבית וטיפול מקצועי, בין אם מדובר בטיפול פסיכולוגי ואישי ובין אם בטיפול פסיכיאטרי ותרופתי.
במחקרים שנעשו בישראל נמצא כי כ-20% מכלל בני ובנות הנוער מתארים מצב שיכול להתאים לאבחנה של דיכאון קליני – זהו לא מצב נדיר כלל וכלל. חשוב מאוד, אם כן, שנדע להפנות את המתבגרים שלנו לגורמי טיפול מקצועיים במצבים אלה. כל מחקר שנעשה בנושא הראה שהתערבות מקצועית מוקדמת, בין אם בתצורה של טיפול פסיכותרפי ובין אם בטיפול תרופתי, מגדילה משמעותית את הסיכוי שהמתבגר לא יסבול מהתקפי דיכאון נוספים לאחר גיל ההתבגרות.
מרכז gaya – המרכז שמלווה את המתבגרים שלכם בגיל ההתבגרות
בין אם המתבגר או המתבגרת שלכם סובלים מתחושות דיכאון תכופות, ובין אם אתם חושדים שהם חווים דיכאון קליני של ממש – עליכם לפנות לסיוע של אנשי מקצוע. במרכז gaya תמצאו את כל אנשי המקצוע האיכותיים ביותר בדיוק עבור המצבים האלה – צוות רב תחומי שכולל פסיכולוגים, עובדים סוציאלים קליניים, פסיכותרפיסטים, אנשי רפואה משלימה ועוד. הצוות שלנו ידע לתת למתבגרים שלכם את המענה השלם ביותר, שיותאם להם באופן אישי, וכך יעזור להם להתמודד עם תחושת הדיכאון ולהגיע לאיזון ולבריאות נפשית.
פנו אלינו לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית והתחלת תהליך השינוי: 09-8855246
