מצבים חברתיים עלולים להיות מלחיצים עבור רבים מאיתנו: הרצון שלנו ליצור רושם טוב מצד אחד, ולהימנע משיפוטיות מצד שני, במיוחד כשמדובר בחברתם של אנשים חדשים שהקשר איתם חשוב לנו. הפחד ממבוכה, דחייה או השפלה הוא נפוץ, אך יש כאלה שחווים אותו בעוצמה מוגברת ולא פרופורציונלית, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי ובחיים האישיים, כמו אלה הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת.
מהי הפרעת אישיות נמנעת?
הפרעת אישיות נמנעת או Avoidant Personality Disorder) AVPD) שייכת לאשכול ג' של הפרעות האישיות, הכולל הפרעות הקשורות בחרדה. הפרעה זו מתאפיינת ברגישות גדולה במיוחד לדחייה חברתית, שעלולה להוביל להתבודדות שלא מבחירה. חשוב לציין כי הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת אינם אנשים בלתי חברותיים. לרוב, הם זקוקים לחברה ומראים רצון עז להשתייך, אך הביישנות הקיצונית שלהם מובילה אותם להימנע מכל אינטראקציה חברתית כל עוד אין להם דרך לדעת שלא יחוו דחייה. הם נוטים להתנהגות מרצה, ויוצרים קשרים רק כאשר הם יודעים בוודאות גבוהה שיתקבלו ללא ביקורת – דבר שבגללו הקשרים החברתיים שלהם הם מעטים במיוחד ולעתים לא קיימים כלל.
המתמודדים עם הפרעת אישיות נמנעת סובלים פעמים רבות מבדידות קיצונית, ומקושי לנהל את מערכות היחסים הקיימות בחייהם.
מדובר בהפרעה שמתבטאת אצל 3 אחוזים מהאוכלוסייה.
איך מאבחנים הפרעת אישיות נמנעת?
אבחנה של הפרעת אישיות נמנעת יכולה להינתן על ידי פסיכיאטר, בהנחה שהמטופל או המטופלת עומדים במספר קריטריונים הדרושים עבור האבחנה. בגדול, על המטופל להראות דפוס של הימנעות ממצבים חברתיים ושל עכבות חברתיות מוגברות, ורגישות קיצונית לביקורת לצד תחושת חוסר התאמה. הדפוסים מתחילים בתקופת הבגרות המוקדמת, ומשפיעים על תחומי חיים רבים – בין אם מדובר בתעסוקה, חיי חברה או מערכות יחסים רומנטיות.
דפוס ההימנעות מתבטא בארבע ומעלה מהדרכים הבאות:
- הימנעות מאינטראקציה חברתית הכוללת קשר בין אישי בגלל חשש מוגבר מביקורת או דחייה.
- חוסר מוכנות או רצון לקחת חלק באינטראקציה חברתית כל עוד אין ודאות שהאדם יתקבל בחיבה.
- התנהגות מאופקת בזמן מפגשים אינטימיים, מתוך חשש של האדם ממבוכה או השפלה.
- עיסוק מוגבר וחסר פרופורציה במחשבות על אפשרות של דחייה או ביקורת שהאדם עלול להיחשף אליהן במצבים חברתיים.
- הפגנת איפוק והתנהגות עצורה בזמן אינטראקציות חברתיות, מתוך תחושה של חוסר התאמה.
- דימוי עצמי נמוך ביחס לאחרים ("רגשי נחיתות"), ותחושה של חוסר מותאמות חברתית או חוסר אטרקטיביות.
- הימנעות מנטילת סיכונים או התנסות בפעילויות חדשות מתוך חשש למבוכה או השפלה.
מה הם הגורמים להפרעה?
את הסימנים הראשונים להפרעת אישיות נמנעת אפשר לראות לעתים כבר בילדות המוקדמת. בדרך כלל, מבוגרים אשר סובלים מההפרעה היו ילדים ביישנים במיוחד, שסבלו מבידוד חברתי, והביעו פחד מפני מצבים חדשים או אנשים זרים. לא כל ילד ביישן יפתח הפרעת אישיות נמנעת. ביישנות היא תכונה שבדרך כלל מתמתנת לעיתים אף עוברת עם הגיל.
בהתפתחות של ההפרעה יש משמעות גדולה במיוחד לסביבה שבה הילד גדל. מקובל כיום להניח כי הפרעת אישיות נמנעת מתפתחת כאשר ילדים שסובלים מביישנות קיצונית ומולדת גדלים אצל הורים ביקורתיים במיוחד. סגנון הורות ביקורתי ונוקשה במיוחד בשילוב עם הביישנות המולדת הוא שגורם להעצמת הביישנות וירידה בתחושת הערך העצמי, שיהפכו בסופו של דבר לדפוסי חשיבה והתנהגות קבועים.
גורם נוסף שעלול לגרום להתפתחות ההפרעה הוא דווקא סגנון הורות מגונן יתר על המידה. הורים שמגוננים על ילדיהם יותר מהנחוץ ולא מאפשרים להם להתנסות ולטעות, עלולים לייצר אצל הילדים תחושה שהם לא מסוגלים להתמודד עם מצבים מלחיצים או קשים. כאשר מדובר בילדים ביישנים, מצבים אלה נוטים להיות מצבים חברתיים, והילדים לא לומדים לפתח את הכלים להתמודד איתם. במקום זאת, נוצרת אצלם הנטייה להימנע מסיטואציות חברתיות כליל, מתוך הפחד שאין בידיהם את המיומנות הנדרשת כדי להתמודד איתן.
על פי גישה נוספת, שמתייחסת לפן הביולוגי של הפרעת אישיות נמנעת, אחד מהגורמים להתפתחות ההפרעה היא רגישות חושית מוגברת.
מה ההבדל בין הפרעת אישיות נמנעת לחרדה חברתית?
חרדה חברתית היא הפרעה נפשית, שמתאפיינת בפחד מסיטואציות חברתיות, או מביצוע של פעולות מסוימות בציבור. הסובלים מחרדה חברתית נוטים גם הם להימנע מסיטואציות חברתיות מסוימות, שמעוררות אצלם תחושת חרדה. לשתי ההפרעות יש תסמינים חופפים, דבר שעלול להיות מבלבל – איך עדיין מדובר בשתי הפרעות שונות.
ההבדל בין חרדה חברתית להפרעת אישיות נמנעת הוא במצבים ובתדירות שבהם החרדה מתבטאת. אדם הסובל מחרדה חברתית יחווה חרדה באופן נקודתי במצבים חברתיים מסוימים (למשל, כשהוא מגיע למקום חדש, או נדרש לדבר לפני קהל). לעומת זאת, אצל הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת לא מדובר בתחושות חרדה שעולות בהתאם למצב מסוים, אלא לתחושת חרדה יציבה עד כדי כך שהיא הופכת לדפוס אישיות אצל האדם.
הבדל נוסף הוא ההימנעות בעוד שאדם הסובל מחרדה חברתית יימנע רק מפעולות שגורמות לו לחרדה באופן ספציפי, הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת נוטים להימנע מכל סוג של אינטראקציה בינאישית באופן גורף.
איך מטפלים בהפרעת אישיות נמנעת?
החיים עם הפרעת אישיות נמנעת הם לא פשוטים. לא רק שהיא מקשה על האדם לייצר קשרים חברתיים ולעיתים קרובות גורמת לו להתבודד מהסביבה, לדפוסי ההימנעות יש השפעה קשה גם על הקשרים המעטים שהאדם הצליח לייצר. טיפול בהפרעה יכול להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים של הסובלים ממנה, ולסייע להם ללמוד לקחת סיכונים, לייצר קשרים חדשים ולשמור על הקיימים.
ניתן לטפל בהפרעת אישיות נמנעת באמצעות טיפול פסיכותרפי, במסגרתו נוצר קשר בין המטפל למטופל. הטיפול הפסיכותרפי מאפשר מרחב בטוח לשיפור המיומנות החברתית של המטופל, ויכול לסייע בפיתוח יכולות אסרטיביות ולתרום לתחושת הערך העצמי של המטופל.
אפשרות נוספת לטיפול בהפרעת אישיות נמנעת הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, CBT. אופן טיפול זה מתרכז בחשיפה מבוקרת למצבים שמהם נוטה המטופל להימנע, לצד ניתוח האמונות ודפוסי החשיבה שבהם מחזיק המטופל. טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא כיעיל במיוחד במקרים של הפרעת אישיות נמנעת.
סוג נוסף של טיפול שיכול לסייע הוא טיפול קבוצתי. טיפול מסוג זה יכול לסייע למטופל להתאמן על המיומנות החברתית שלו, ולהבין טוב יותר את הצורה שבה משפיעה הרגישות לדחייה על ההתנהלות החברתית.
לעיתים גם טיפול תרופתי יכול לסייע לסובלים מהפרעת אישיות נמנעת, כאשר הוא משולב בטיפול פסיכולוגי וניתן בהתאם למצבים ספציפיים הדורשים אותו – לדוגמה, תרופות נוגדות דיכאון או תרופות נוגדות חרדה.
איך אנחנו במרכז gaya יכולים לסייע?
מרכז gaya הוא מרכז טיפולי רב תחומי, המתמחה במתן מענה נפשי לטווח רחב של קשיים. הטיפול במרכז gaya מיועד לכל הגילאים, והוא מותאם באופן אישי לכל מטופל ומטופלת, תוך התחשבות באבחנה ובתסמינים שהמטופלים מתמודדים איתם.
במרכז gaya פועל צוות מיומן ומקצועי, הכולל פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, עובדים סוציאליים קליניים ועוד – המתמחים במתן מענה למגוון רחב של קשיים נפשיים, ביניהם הפרעת אישיות נמנעת. הצוות במרכז gaya מחויב להעניק לכם וליקיריכם את הטיפול המסור, האמפתי והמקצועי ביותר.
לקבלת ייעוץ ראשוני, פנו אלינו עכשיו: 09-88552456
